החלטה בתיק ס"ע 4584-01-12

1.         לפניי בקשה מטעם פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ (להלן- המבקשת) למחיקת התביעה בשל היעדר סמכות עניינית.

2.         התובע, אברהם בניטה (להלן- המשיב) מתנגד לבקשה.

3.         טעמי הבקשה בתמצית -

א.         ביום 2.1.12 הגיש המשיב תביעה לתשלום עמלות הנובעות מתקופת עבודתו במבקשת וסיומה;

ב.         סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט- 1969 (להלן- החוק) הקובע את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה קובע כי לבית הדין סמכות עניינית לדון בתובענות שבין עובד ומעביד ותובענות שאינן כנ"ל לא מצויות בסמכותו של בית הדין לעבודה ודינן להדחות על הסף מחוסר סמכות עניינית;

ג.          בין המבקשת למשיב נכרת חוזה מפורש בו הוסכם כי בין הצדדים לא  יתקיימו יחסי עובד-מעביד. הפסיקה קבעה כי מקום בו הצדדים שבמחלוקת חתומים על הסכם, ייזהר בית המשפט שלא לשנותו ולצקת לו תוכן שונה ממה שהתכוונו לו הצדדים;

ד.         המשיב אינו מפרט בכתב התביעה מהו הסטאטוס המשפטי החל בינו לבין המבקשת ואינו מציג אסמכתא לקיומם של יחסי עובד מעביד המצדיקים הגשת התביעה לבית הדין;

ה.         כחלק מתביעתו תבע המשיב גם סעד כספי בסך - 50,000 ש"ח "דמי בושה ובזיון" - סעד ממנו ניתן ללמוד כי אין המדובר בתובענה רגילה שבין עובד למעביד;

ו.          בתגובתו לבקשת המבקשת גילה המשיב פרטים רבים ומהותיים שאין להם זכר בכתב התביעה וככל שהמשיב מעוניין לתקן את כתב התביעה מן הראוי שיעשה זאת באמצעות בקשה מסודרת ולא בדרך של תגובה לבקשה.

4.         מנגד טען המשיב כלהלן -

א.         המשיב רואה במבקשת כמעבידתו לכל דבר ועניין ואלה הם פני הדברים הן מנקודת המבט הסובייקטיבית והן מזו האובייקטיבית. לאורך כל כתב התביעה מפורטות נסיבות העסקתו במבקשת מהם מיתן ללמוד כי המבקשת היתה, הלכה למעשה, מעסיקתו של המשיב ומשכך, הסמכות לדון בתובענה מוקנית לבית דין זה;

ב.         אין לראות בכך שהמשיב בהגינותו בחר שלא לתבוע תנאים סוציאליים נלווים להעסקתו, כהודאה שלא נתקיימו בינו לבין המבקשת יחסי עובד - מעביד;

ג.          אמנם קיים הסכם אשר קובע כי לא יתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, אולם המציאות סותרת את ההסכמה ובפועל התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה;

ד.         יש לבחון מהות היחסים ולא את ההגדרה - כך למשל, המשיב פתח תיק ברשויות המס לצורך עבודתו אצל המבקשת בלבד, המבקשת היא זו שהציבה לו לוחות זמנים והוא התייצב במשרדיה מדי יום, המבקשת היא זו שהכתיבה נהלי העבודה בין הצדדים, פיקחה על עבודת המשיב ואסרה עליו לעבוד עם חברות אחרות. המבקשת העמידה לטובת המשיב משרד ומזכירה והוא אף דיווח באופן יומיומי למנהלי המבקשת. כמתואר באריכות בכתב התביעה, המבקשת שלטה באופן מוחלט בתמורה המגיעה למשיב מעיסוקו בה;

ה.         סממנים אלה ואחרים מצביעים על כך שבין הצדדים התקיימו יחסי עבודה ואין משמעות להסכמות קודמות הסותרות מסקנה זו.

5.         לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לה וכן בכתב התביעה הנני מורה כלהלן:

            א.         סעיף 24(א) (1) לחוק קובע כי " לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון-

בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]"

ב.         לא אחת נפסק כי  " די בכך שהשאלה אם היו בין הצדדים יחסי עובד מעביד תהיה שנויה במחלוקת של ממש, על מנת שהסמכות היחודית של בית הדין לעבודה תתפוס בה" (ע"א 321/75 שירות ארצי להדברה - דוד בוחבוט פ"ד ל' 381).